סמל ליאור סימינוביץ, בנם של יפית וירון ואח לעמרי.
ליאור היה ילד מיוחד, יפה מבפנים ומבחוץ. ליאור בלט בחיוך שלא ירד מפניו, בחוכמתו, בחוש הומור, בצניעות, באופטימיות, ביכולת הייחודית שלו להיות אדם וחבר טוב, לעזור תמיד ולהיות אהוב על כל מי שהכיר אותו.
ליאור היה בגבעתי בגדוד צבר והיה מקלען מקצוען ומיומן ולכן היה מהראשונים שנכנסו לעזה. ליאור נהרג במלחמת חרבות ברזל, באסון הנמ"ר ב-31.10.23.
ציטוט מרגש של ליאור מתוך סדנת ניהול זמן בכיתה י"ב: "הערכים שאני מונחה על ידם בחיים הם לא לעשות מעשים רעים לאדם שלא עשה רע, לעזור לאחרים שמגיעה להם העזרה, לקחת הכל בקלות כי הכל עובר בסוף וצריך להסתכל הלאה, לא לוותר גם אם קשה על משהו שאני רוצה להשיג. הייתי רוצה שחברי יתפסו אותי כאדם מצחיק וחברותי שכייף להיות בחברתו, אדם שיכול להקשיב כשצריך ולצחוק כשצריך. שיזכרו אותי כאדם חיובי שתמיד מחייך. הייתי רוצה שהתלמידים יזכרו אותי כאדם שניתן לפנות אליו לעזרה. אין דבר ספציפי שאני רוצה לעשות, אך בעוד 20 שנה אני רואה את עצמי עם פרנסה טובה ומשפחה שמחה ואני שואף לזה שתמיד לא יחסר כלום וכל יום יהיה כייף ושמחה בחיי"
