ארבע שנים עברו מאז נפרדנו מציפי מל כמנהלת תיכון היובל, ושנתיים מאז שליווינו אותה למנוחת עולמים.
בהרבה מקרים מדובר בפרק זמן שנדמה כאילו הוא חלף בְּרֶגַע, במהירות שלא תיאמן.
אבל יש מקרים שבהם החֶסֶר הוא כל כך משמעותי, שהאובדן נוֹכֵח ומורגש כל הזמן.
כזה הוא חסרונה של ציפי.
לתלמידיה הרבים לאורך השנים, למורים ולצוותי העובדים בתיכון
למערכת החינוך העירונית שלנו ולנו כעיר וכקהילה.
כי ציפי מל הייתה אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה, שידעה לגעת בכל אחת ואחד, וּלְהוביל את כולם ברוח האידיאלים וְהַעַרכים החינוכיים.
עבורנו, כעיר שמבקשת להציב את החינוך ואת אנשי החינוך שלנו, כאנשי מופת מעוררי השראה, אין ספק שציפי מל ניצבת בשורה הראשונה.
בכיכר שלפנינו אנחנו מבקשים אפוא להנציח את העשייה הברוכה של ציפי מל, את דרכה ואת חזונה.