דלג לתוכן העמוד
יואב דגון

לידה

02/04/1951
גן יבנה

פטירה

03/03/2004
קיבוץ עינת

עיסוק

אוצר ומנהל מוזיאון

תאריך הנצחה

2007
 

קורות חייו

יואב דגון נולד במעברת גן יבנה לאירמה ואביגדור (ויקטור) פישמן. אמו, ילידת וילנה, נסעה בתום המלחמה לפריז ללימודים בבית ספר לאחיות, שם הכירה את אביו, אשר נולד בורשה ובגיל 7 משפחתו היגרה ללימוז' שבצרפת. הוריו של יואב עלו בשנת 1950 לישראל ולימים עברתו שם משפחתם לדגון. בשנת 1953 קבעה המשפחה את משכנה ברמת השרון, בשיכון יוצאי ליטא, שם יואב גדל. יואב הוא הבן הבכור ולו אח ושתי אחיות. הוא בוגר בית הספר העממי ע"ש מנחם אוסישקין. בילדותו התגלה בידי רפי לביא, ששלח אותו לחוג לאמנות במוזיאון תל אביב. למד במשך שנתיים בבית הספר לאמנות רננים וכשזה נסגר, עבר ללמוד בבית הספר תלמה ילין. בצה"ל שירת במשטרה הצבאית.

לאחר שחרורו מהצבא, טס לפריז ללמוד אמנות. הוא בעל תואר ראשון באקדמיה לאמנויות יפות (Beaux-Arts de Paris) ותואר שני בסורבון. עבודת הגמר שלו הייתה בנושא תסרוקות אפריקאיות. בשהותו בצרפת התחתן עם מישל ולהם שלושה ילדים.

ב-1979 יואב דגון שב לישראל. בתחילה שימש כמורה לרישום ומתודיקה במדרשה לאמנות רמת השרון (1981-1979) ולימד גם בבצלאל.

בשנים 1981–1993 כיהן כמנהל וכאוצר ראשי של מוזיאון הרצליה, בתקופה זו הקים ואצר כשמונים תערוכות ואת גן הפסלים של המוזיאון. במסגרת עבודתו במוזיאון הרצליה התמקד בפיסול, כעשור לפני פריחתו המחודשת של התחום. הקדיש תערוכות להיסטוריה של הפיסול בארץ ולתחומי פיסול שונים: ארד (ברנרד רדר, צבי לחמן), ברונזה (דורותי רובינס), נייר יצוק (זיוה קרונזון), חול (יגאל תומרקין), עץ (דב חוף, יעקב פינס), אבן (מתניה אברמסון, טניה פרמינגר), ברזל (יחיאל שמי, מוטי מלר), טקסטיל (ישעיהו א. גבאי) ותשומת לב מיוחדת הקדיש לפיסול בחומר, לו אצר עשר תערוכות (דייוויד מוריס). אצר תערוכות של אמנים ישראלים ידועים מהעבר (צבי אלדובי, בתיה לישנסקי, יוסף קונסטנט) ותערוכות של אמנים אירופאיים (הנרי מור, ברנרד פז'ס, ז'ורז' ז'נקלו וצ'יקו בוננוטה), בעידן בו עולם האמנות האמריקאי משל בכיפה. הקדיש מספר תערוכות לציירים-רשמים כמו עמוס אריכא, אוזיאש הופשטטר, רות שלוס ויוסף הירש. [1]

היה ממייסדי פורום המוזיאונים הקטנים לאמנות וישב בחבר השופטים של פרסי אגודת אמני קרמיקה בישראל.

בשנת 1993 שב עם משפחתו לצרפת וב-1998 נקרא להקים את מוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק ושימש כמנהלו וכאוצרו הראשי של המוזיאון עד למותו ב-2004. במסגרת המוזיאון הציג תערוכות וכתב מאמרים החורגים מדימויו המקובל של גוטמן, כמו: "נחום גוטמן במחוזות הרשע", "סוד הארוס הערבי בפרדסי יפו של גוטמן". 

דגון צייר ופיסל ובראשית דרכו הציג שלוש תערוכות יחיד: אחת בישראל ושתיים בצרפת.

יואב דגון שם קץ לחייו במרץ 2004 ונקבר בקיבוץ עינת.

ב-2007 הקימה אחותו, טליה דגון, גן פסלים על שמו בשדרות ויצמן, רמת השרון. בגן מוצבים פסליהם של חמישה עשר פסלים: יגאל תומרקין, יגאל מירון, מנשה קדישמן, מוטי מלר, אורנה בן-עמי, דוד גרשטיין, דוד פיין, עפרה צימבליסטה, צבי לחמן, משה שק, יעקב דורצ'ין, דורון בר-אדון, דינה רקאנטי, ברני פינק וטניה פרמינגר. אוצרת מלווה מטעם העירייה: אפי גן.

עיריית הרצליה קראה לכיכר הסמוכה למוזיאון הרצליה בשם כיכר דגון, ביוזמת ראש העיר דאז יעל גרמן.

(הטקסט מאתר ויקיפדיה)

מידע נוסף

מעוניינים להוסיף מידע חדש לעמוד ההנצחה?

לחצו לשליחת טקסט, תמונות ו/או סרטונים

מיקום אתר ההנצחה

ניווט למקום באמצעות Waze