דלג לתוכן העמוד
אברהם (אבי) לניר

לידה

25/01/1940

פטירה

13/10/1973
סוריה

עיסוק

טייס קרב ישראלי

תאריך הנצחה

לא ידוע
 

טייס קרב ישראלי הבכיר ביותר שנפל אי פעם בשבי האויב. דמותו של לניר נחקקה בתודעה הישראלית כדמות הירואית, כאדם שמסר נפשו תוך עינויים קשים בשבי סוריה ולא הסגיר את סודות המדינה עליהם היה אמון

במהלך מלחמת יום הכיפורים, ב-13 באוקטובר 1973, סמוך לשעה 11 בבוקר הוזנק לניר למשימת יירוט בעומק השטח הסורי. ככל הנראה לניר לא נכח בתדריך הבוקר של הטייסת, ולא היה מודע למיקומן של סוללות הטילים הניידות שהסורים הציבו במהלך הלילה. בדרכו חזרה לישראל נקלעו לניר ומספר 2 שלו למארב טילים. מטוס המיראז' של לניר נפגע בחלק האחורי מטיל קרקע אוויר SA-3 והחל לבעור. לניר הצליח לנווט את מטוסו הפגוע מערבה עד שנאלץ לנטוש אותו מעל שטח ישראל. לרוע מזלו, רוח מערבית חזקה סחפה את המצנח לכיוון הכוחות הסורים, לניר הגיע לקרקע בריא באזור מזרעת בית ג'אן. חיילי שריון ישראלים מחטיבה 188 ראו אותו צונח אך חשבוהו לטייס מיג. לאחר דקות אחדות יצר קשר מפקד יחידת החילוץ אליעזר כהן עם יוסי בן חנן, מג"ד השריון שבגזרה. בן חנן שלח במהירות מספר טנקים לחלץ את לניר. לניר התנתק מהמצנח והחל לרוץ לעבר השריון הישראלי. הסורים שביקשו להפסיק את ריצתו של לניר ירו עליו מספר פגזי ארטילריה. אך ככל שחלפו הדקות הצליחו חיילי קומנדו סוריים להקיף את לניר. לניר נצפה כשהוא מתרומם מהקרקע ומוכנס לנגמ"ש סורי שהסתלק במהירות מזרחה.

משנודע דבר נפילתו בשבי של לניר, נרשמה תכונה ודאגה רבה בצה"ל ובצמרת המדינית של ישראל. חששם של אלו גבר משום שבניגוד למנהגם של הסורים להציג בטלוויזיה טייסים ישראלים שנפלו בשבי, לניר לא נראה בפומבי. על פי עדותו של פרופ' יובל נאמן, העבירה ראש הממשלה גולדה מאיר מסר להנרי קיסינג'ר, כי ממשלת ישראל מוכנה לוותר על פסגת החרמון בתמורה ל-28 טייסים ישראלים (ולניר בתוכם) שנפלו בשבי הסורי. הצורך לחלץ את לניר מידי שוביו היה קריטי.

מעדותו של סרן עמיחי רוקח, איש צוות אוויר שנפל בשבי יום לפני נפילתו של לניר, התברר כי השניים שוחחו ביניהם בבית חולים סורי כשהם שוכבים משני עברי פרגוד. לשאלתו של רוקח ענה לניר "המצב שלי קשה מאוד, יש לי שברים בידיים וברגלים, שברו לי את העצמות". ב-9 ביוני 1974 החזירו הסורים את גופתו המעונה של לניר. על הגופה ניכרו סימני חבלה רבים, כגון עצמות שבורות, ציפורניים עקורות וסימני מכות חשמל. מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף במיל' מוטי הוד, אמר שבידי לניר היה מידע שהיה מעמיד את קיומה של ישראל בסכנה, אילו היה נשבר וחושף את סודותיו.[6]

באפריל 1976 הוענק ללניר עיטור העוז. בתיאור הסיבות לעיטור נאמר: "סא"ל אברהם לניר עונה למוות על ידי חוקריו ולא חשף כל מידע. במעשיו אלה גילה סא"ל אברהם לניר ז"ל אומץ לב, נאמנות והקרבה עילאית". את העיטור הפקיד הרמטכ"ל מרדכי גור בידי מיכל, אלמנתו של לניר.

(מקור - ויקיפדיה)