אנחנו מנציחים היום את שמו של יקיר וקנין ז"ל, בן העיר הרצליה, שנפל בעת מילוי תפקידו במהלך שירותו הצבאי.

בן 21 היה יקיר במותו. צעיר, מלא שמחת חיים ואופטימיות, שאהב מוסיקה, בילויים, מסיבות ומכוניות,  ויחד עם זה היה פעיל חברתי ושאף לתרום למדינה.

הרבה חלומות ותוכניות היו ליקיר, אם זה לצאת לטיול לתאילנד, לקנות רכב וללמוד הנדסת מחשבים באוניברסיטה.

לצערנו, כל זה נקטע ב-12 בנובמבר  2009. בדיוק היום לפני שש שנים.

שש שנים של געגוע בלתי פוסק וגם של מאבק בלתי פוסק לבירור נסיבות מותו.

אני עומד כאן ומתפעל מהנחישות ומהעמידה האיתנה שלכם מול גורמי החקירה. מתפעל מהדרך שבה בחרתם לא לוותר עד שהאמת תצא לאור.

המאבק שלכם עדיין לא הסתיים, ואני מאחל ומקווה עבורכם שתצליחו להביא לפתיחה מחדש של החקירה.

היום אנחנו מבקשים להנציח את שמו של יקיר. מי ייתן שהחורשה היפה כאן, שתיקרא מעכשיו על שמו של יקיר, תהיה עבורכם מקום לאיזו נחמה ומרגוע.

יהי זכרו ברוך.