ההורים עליזה וסלומון, והאחים אהרון, רחלי וסימה היקרים

אני עומד כאן איתכם, בני משפחת עובדיה, וחושב על יצחק, או איציק כפי שכולם קראו לו, עלם חמודות בן 19 עם עיני דבש מחייכות ושמחת חיים, עם החלומות, התקוות והציפיות שלכל נער יש בגיל הזה.

אלא שלצערנו כל זה נקטע לפתע בשנת 1982, ומאז - כבר שלושים ושתיים שנים,  אתם חיים עם געגוע בלתי פוסק.

אנחנו כאן מחבקים אתכם ומנסים, ולו במעט, להקל עליכם.

אני מקווה שהגינה כאן, שתיקרא מעכשיו על שמו של איציק, ותנציח את אישיותו הנעימה, את טוב ליבו, את רוח ההתנדבות שלו ואת היותו תמיד מוקף חברים, תהיה עבורכם מקום לאיזו נחמה ומרגוע.

מי ייתן.

תודה