כבר שלושים וּשמונֶה שנים עברו מאז שיוסף הכהן בַּלַס הלך מאיתנו, בחשוון תשל"ז, 1976, ועדיין הרבה מאוד אנשים בעיר זוכרים אותו ומתגעגעים אליו. 

כי יוסף הכהן בַַּלס ז"ל, שהיה ראש המועצה הדתית הראשון בהרצליה וראש  לשכת הסעד במושבה, במשך עשרות שנים, נודע בכל מקום בלב הרחב שלו וברצון לעזור לכל מי שפנה אליו.

אם אני רוצה לאפיין אותו, נראה לי שהביטוי הכי מתאים לאישיותו ולדרכו: שהוא היה איש שאהב אנשים ואהב לעזור להם.
והאנשים - החזירו לו אהבה. בחייו, וגם אחרי פטירתו. לא שכחו ולא שוכחים אותו. כולנו מעריכים, מוקירים ועדיין מתרגשים מטוּב ליבו, מאהבת הבריות שקרנה ממנו ונגעה בכל אחד שפגש אותו.

עכשיו אנחנו מנציחים את שמו בבתי הכנסת "בית יוסף", וזהו ביטוי להערכה הרבה שלנו לאיש, שדרכו ואישיותו צריכים להיות עבורנו מקור השראה וחיקוי. 

עלינו ללמוד ממנו כיצד למלא את חיינו  בעשייה למען הציבור, למען בני אדם,  ולפעול מתוך רצון לעזור, מתוך אהבה ומתוך כבוד.

לאור פעילותו הברוכה בקרב הציבור, אני שמח שההנצחה שלו היא בבתי הכנסת כאן. כך שכל מי שיבוא להתפלל יידע ויזכור מי היה יוסף הכהן בַּלַאס, איזה לב רחב וחם היה לו וכמה הוא עזר להרבה מאוד אנשים.

יהי זכרו ברוך.