נאום ראש העיר

אני עומד כאן, במרכז הספורט היפהפה והמושקע, ומרגיש את היחס המכבד שהמקום הזה משדר לספורט ולחינוך לספורט. מקום שכיף לבוא אליו, לשחות ולהתאמן בו.

וזה כל כך מתאים לשמואל דגני ז"ל, שבכל רמ"ח איבריו היה איש של אנשים ושל עשייה למען חינוך, תרבות וספורט.

בדרכו, ידע שמואל לחבר בין רצונו לעזור  לצעירים ולמבוגרים, וגם לעשות, והרבה מאוד, למען העיר הרצליה שאותה אהב.

כדי להספיק לעשות את כל מה שהוא יזם, ארגן והקים כאן, צריך להיות לא פחות מבולדוזר. ובמקרה של שמואל, הייתי אומר שהוא היה לא רק בולדוזר, אלא בולדוזר עם נשמה.

עוד כנער ברומניה, הוא עזר לילדים נזקקים ופעל להציל ילדים יתומים, וגם בארץ, כבר משנותיו הראשונות כאן, הוא עסק בנושאי חינוך ונוער. ושני התחומים הללו ליוו אותו בכל עשייתו העירונית בהמשך, תוך שהוא מוסיף להם את תחומי התרבות והספורט.

מי כמוני, כמו רבים בקהל, וכמובן מנכ"ל העירייה, יהודה בן עזרא שעבד איתו וספג מרוחו ומערכיו, יודעים עד כמה כל אחד מהתחומים האלה עשיר ומלא בעשייה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכולם יחד, ועוד כאשר מדובר בשנים שבהן הוקמו בעיר הרבה מוסדות, גופי תרבות ומרכזים קהילתיים, שמאחורי כולם הייתה כתובת ברורה, או יותר נכון אדם אחד עם לב ענק.

הערב אנחנו מבקשים להביע את ההערכה והאהבה שלנו לשמואל דגני, בקריאת מרכז הספורט על שמו, ובכך מנציחים את דרכו ואת פעילותו ברוכת ההישגים.