בני משפחת פרץ היקרים

היום אנחנו מנציחים את שמו של יהונתן ז"ל, ובחרנו לעשות את זה באמצעות הגינה הנעימה שלפנינו, ובציון הדרך שבה הוא נהג ללכת לבית הספר, וכמוהו עושים את זה גם היום הרבה ילדים.

בן תשע עשרה בלבד היה יהונתן כשחייו נקטעו לפתע, במהלך שירותו הצבאי. עלם צעיר, מלא חלומות ותקוות.

אין ספק שאובדן של בן הוא שֶבֶר אדיר שמטלטל כל הורה. ועם זאת, אתם, בגדלות נפש ובאצילות, הסכמתם בשעה קשה זו לתרום את איבריו ובכך להציל חיים.

מאז עברו כבר חמש עשרה שנים שבהן אתם מתגעגעים אליו וכואבים את חסרונו. 

אני מקווה שהגינה הנעימה כאן, שתשמח הרבה מאוד אנשים וילדים ותהיה מקום שוקק ומלא פעילות,  ותיקרא מעכשיו על שמו של יהונתן, תהיה עבורכם מקום לאיזו נחמה ומרגוע.

מי ייתן.
תודה