דלג לתוכן העמוד
נתנאל (נתי) רוזנטל

לידה

10/11/1974

פטירה

23/12/1994

תאריך הנצחה

לא ידוע
 

סיפור חייו

בן אסתר ומיכאל. נולד ביום כ"ה בחשוון תשל"ה (10.11.1974) בתל אביב. נתי נקרא על שם סבו - נתן. הוריו ראו בו את ממשיך שושלת המשפחה, שרבים ממנה נספו בשואה. הוריו הוסיפו לשמו את הסיומת "אל" כיוון שהגיע לעולם לאחר שנים רבות של ציפייה לילד. נתי היה תינוק חייכן, ערני ופעיל. בהיותו בן שנה נולדה אחותו אורית, אליה היה קשור מאוד והיווה עבורה מודל לחיקוי. כבר בהיותו ילד נטל נתי חלק מרכזי בחיי משפחתו. הוא גדל והיה לבן טוב ומסור להוריו, ביקר בקביעות את סבו וסבתותיו וסייע להם מתוך אהבה רבה.

את מסלול לימודיו החל נתי בראשון לציון, בבית-הספר היסודי "בארי" שם סיים את הכיתה הרביעית. אז עברה משפחתו להתגורר בהרצליה ונתי למד שנה אחת בבית-הספר היסודי "בן צבי" בעיר ובהמשך עבר לבית-הספר "לב טוב". בכיתה ח' שקל נתי לפנות ללימודים בפנימייה הצבאית-הריאלית בחיפה, אולם לבסוף בחר בתיכון "הראשונים" בהרצליה, במגמה הכימית. נתי בחר בתחומי התמחות מגוונים, לימודי תנ"ך וכימיה מורחבים. הוא התגלה כתלמיד מצטיין וחכם, ומוריו אהבו אותו והרעיפו עליו שבחים.

נתי בגר והיה לנער תמיר ונאה, בעל נוכחות מרשימה, חוש אסתטי מפותח וכריזמה יוצאת דופן. אדם אופטימי, מלא שמחת חיים ומאושר, בעל לב זהב וצורך מתמיד לדאוג לחלשים. מוקף היה בחברים שידעו להעריך את נאמנותו ומסירותו. נתי נהג לחסוך מעצמו כדי לתת לאחרים ותמיד הרעיף שלווה ורוגע על סביבתו. היה נמרץ, פעיל ומעורב באירועים חברתיים. ניחן בחוש הומור והתאפיין בחיוך בזווית פיו, חיוך שובה לב, אליו נלווה מבט חמים המביע את שמחת החיים שבו. בשמחה זו הדביק את הסובבים אותו ובעיקר את חבריו שעבורם היווה דמות מובילה ומרכזית.

בהיותו בכיתה י' השתתף בפרויקט "מחויבות אישית" ובמסגרת זו התנדב בספריית נווה ישראל. על פעילות זו קיבל תעודת הצטיינות. שנה אחר כך זכה לראות עולם כשטס עם משפחתו לטיול באירופה. כשפרצה מלחמת המפרץ היה נתי בן שבע עשרה. הוא התנדב לחלק מסכות אב"כ ובהמשך השתתף בקטיף בננות, ללא ציפייה לתמורה על עזרתו. הוא פשוט שאב סיפוק מן העזרה לזולת.

מועד הגיוס התקרב ונתי הביע את רצונו העז לשרת ביחידה מובחרת. בשתי שנות לימודיו האחרונות נרשם לקורס פרטי להכנה לקראת גיוס אצל המדריך יובל עילם בהרצליה ושקד על שיפור כושרו הגופני. הוא צפה אל העתיד שלאחר השחרור ותכנן לימודי משפטים ומינהל עסקים.

בסוף חודש מרץ 1993 התגייס נתי לצה"ל. לאחר טירונות של חיל הרגלים עבר אימון מתקדם בפלוגת נ.ט. והוכשר כלוחם. נתי הוצב בפלוגת "עורב" של חטיבת גולני ונחשב ללוחם מעולה. הוא בלט כמנהיג והיה לעמוד התווך של הצוות ושל הפלוגה. לאחר שנה ושבעה חודשים של מסלול מפרך סיים כחניך מצטיין את קורס מפקדי "עורב". נתי עשה את מסלולו הצבאי בגאווה ובאחריות. מפקדיו מספרים כי מעולם לא התפשר על ביצוע המשימות וגילה עצמאות ומקצועיות. צעיר נמרץ, נלהב לכל מעשה התנדבות כפי שהתנדב ליחידה מובחרת בה שירת שנתיים, תקופה שבמהלכה שולבה פעילות בלבנון, מארבים ופעילות בשטח. חבריו ליחידה נקשרו אליו כבר בתחילת דרכם המשותפת ושאבו ממנו עידוד וכוח. הם העניקו לו את שם החיבה "רוזנדבש", צירוף של שם משפחתו ומתיקותו האינסופית. מפקדו אמר עליו: "היו לי חיילים, והיה לי חייל". בהלוויית חברו, אביחי דנוך, אמר נתי לחבריו: "אני לא יודע מה יהיה איתי, אבל לא הייתי רוצה שהורי יהיו במצב של הוריו של דנוך". תמיד חשב על אחרים ושם עצמו במקום האחרון.

נתי היה מועמד לצאת לקורס קצינים ומפקדיו ניבאו לו עתיד מזהיר בסולם הפיקוד. שבוע לפני יציאתו המתוכננת לקורס עלה ללבנון כשהוא עומד בראש חייליו ונלחם במחבלים. אמו אסתר נזכרת: "ליוויתי אותו לתחנה המרכזית. עמדתי והסתכלתי בדמות בני התמירה, בהילוכו המהיר כשהוא מתרחק ממני, וכמו תמיד הפנה מדי פעם את ראשו לאחור. ולא ידעתי שלא אראהו עוד לעולם".

ביום כ' בטבת תשנ"ה (23.12.1994) עם שחר, נפל נתי בקרב בלבנון בהתקפה ארטילרית מתואמת של לוחמי חיזבאללה על מוצב "ברוש", בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון. נתי נפגע פגיעה ישירה מן הירי, לאחר לילה של קרב אכזרי שבו זיהה ופגע בשלושה מחבלים על ידי שימוש בטילי "עורב". עמו נפל סמל גיא סודאי. עוד שבעה חיילים נפצעו בתקרית. נתי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב. בן עשרים היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל ראשון.

צילומים: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי.

מידע נוסף

מעוניינים להוסיף מידע חדש לעמוד ההנצחה?

לחצו לשליחת טקסט, תמונות ו/או סרטונים

מיקום אתר ההנצחה

ניווט למקום באמצעות Waze