כותרת הספר "הפקיד" רחוקה מלשקף את העוצמה שריכז האיש שעליו נכתב. צבי דינשטיין היה הפקידות הממשלתית הישראלית בכל עוצמתה: הוא היה הממונה על רשות ההשקעות ובניית המשק; סגן שר הביטחון של לוי אשכול; סגן שר האוצר תחת פנחס ספיר; והאחראי לכל משק האנרגיה, מהצבת קו צינור הנפט מאירן לאילת ועד הכור בדימונה; נדמה שהיה בכל צומת אפשרי ושבמשך שנים ארוכות כלום לא זז במשק הישראלי בלעדיו. "בשנת 1960 לבדה הוא החזיק במקביל בארבעה תפקידים: סמנכ"ל האוצר, ראש רשות ההשקעות, מנהל מרכז ההשקעות והמפקח על מטבע חוץ.
דינשטיין היה רחוק מלהיות פקיד אפרורי, ובטח לא מושחת או מניפולטיבי כפי שפקידים נתפסים היום. הוא היה אדם מהיר, אנרגטי, שכל הזמן היה עסוק. הוא עשה לא מעט כותרות, כי מתוקף תפקידו היה בצמתי הכרעה וקשור להחלטות ואירועים מאוד מרכזיים בגורל המדינה.
דינשטיין נפטר ב-2012, ולאחר מותו, כשעשו סדר בעיזבונו, מצאו ילדיו ערימות של ניירת וקטעי עיתונות שחשפו סיפורים שלא הכירו. "בניירות נגלה עולם שלם של עשייה שהרגשתי שראוי לתעד", מספרת בתו גילי דינשטיין. "למשל, פתק בכתב ידו של משה דיין שפיטר אותו מתפקיד סגן שר הביטחון יום לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. או פתק בכתב ידו של לוי אשכול שממנה אותו לאחראי על כל תחום הגרעין - מינוי שגולדה האריכה בהמשך. תיעוד של פגישות עם השאה הפרסי כדי לקדם את צינור הנפט אילת-אשקלון, כשאריה חי "שומר" על הפגישה" ועוד.
היום קשה להאמין כמה אחריות הוטלה על כתפיו של דינשטיין בגיל כה צעיר, אבל במדינה שבדרך לא היו הרבה ברירות. "אבא סיים תיכון, שירת כנוטר בהגנה וב-1947 נסע ללמוד משפטים בז'נבה. כשפרצה מלחמת השחרור הגיע לנמל מרסיי כדי לחפש אנייה שתחזיר אותו לארץ ושם פגש שליחים של ההגנה. הללו קודם הפכו אותו לזייפן טוב של סרטיפיקטים ואח"כ העבירו אותו למוסד לעלייה ב' למחלקה לרכישת נשק. היה אמברגו, לא היה כסף ואף מדינה לא רצתה למכור לנו כדור. והוא ילד 22, שבשלל זהויות סודיות, רכש כל מה שמצא". אמרה בתו גילי דינשטיין.
מהר מואד הוא הפך לאחראי לרכישת נשק בכל מערב אירופה, "מצאתי רשימות שאי אפשר להאמין בארכיון צהל: אלפי כדורים, תיל וקונצרטינות, מצנחים, מטוסי מסרשמידט וספיטפייר, טנקים - הוא קנה עודפים ממלחמת העולם, מכל מיני בסיסים עלובים ונטושים. כל מה שהצליח לשים עליו את ידו", מספרת בתו.
ב-1953 חזר לישראל. הוא היה אחראי מטעם האוצר על קבלת הסיוע מהאמריקנים ובהמשך שימש כמפקח על מטבע חוץ בימים שלכל ישראלי הותר להוציא לחו"ל רק 10 דולרים. ומשם טיפס בתפקידים ובאחריות. הוא נפטר בגיל 86 והשאיר אחריו שלוש בנות ושבעה נכדים.
קורות חייו של צבי דינשטיין, (1926-2012) הם סיפורו של איש אחד ודרכו של דור אחד, שהקים את המדינה ונאבק להפוך אותה מהאנדרדוג האזורי למעצמה הגדולה במזרח-התיכון. מעבר לסיפורו המרתק, האישי והמקצועי של האיש, הספר משקף, באמצעות אנקדוטות מהתפקידים השונים ואפילו רכילות, את רוח הימים שבהם נבנתה המדינה והתפתח המשק הישראלי כמעט יש מאין - לפעמים באומץ מעורר השראה ולעתים ב"קיצורי דרך" מסמרי שיער. ספק אם היה בתולדות המדינה עוד Civil Servant בכיר שעמד בצומת כל כך מרכזי בתחומי הביטחון, הכלכלה והאנרגיה גם יחד.
אומרים עליו:
"צבי היה שותף לקבוצה קטנה של אנשים שסייעו להביא נשק לארץ ולבצר את כוחו הצבאי של היישוב בשנים שלפני הקמת המדינה. לאחר הקמת המדינה המשיך לתרום לה כסגן שר במשרדי האוצר והביטחון, ולאחר מכן במגוון תפקידים בשירות הציבורי. הערכתי לפועלו ומורשתו".
בנימין נתניה, ראש הממשלה
"סיפורו של דינשטיין הוא סיפור פיתוחה של מדינת ישראל בתקופות גורליות. צבי היה בן הדור שהקים את המדינה ולעת הזו נועדו חייו. הוא אחד מאותם גיבורים אלמונים שהוסיפו לבנה ועוד לבנה לבניינה של המדינה. תרומתו לעוצמתה הבטחונית והכלכלית לא תסולא בפז, בהיותו זה אשר אישית עסק בנושאים הרגישים ביותר לבטחון ישראל, ובתרומה לחוסנה הכלכלי ולתשתיות האנרגיה הרגישות שלה. טוב וראוי שסיפורו של איש גדול זה יתועד".
יצחק הרצוג, ראש הנהלת הסוכנות היהודית
"דמותו האנושית של צבי כמנהיג, היותו בר-סמכה בתחומי העשייה שלו, ההקפדה ללימוד יסודי של האתגרים חורצי הגורל בהם עסק ושקידתו ללמד ולהדריך את שותפיו לעבודה ולפעילות - היא זו אשר ריכזה סביבו שותפים נאמנים לנשיאה בעול".
אהרון ידלין, לשעבר שר החינוך וחתן פרס ישראל
הטקסט נלקח מתוך הספר 'הפקיד' שכתבה בתו, גילי דינשטיין בהוצאת כנרת זמורה דביר.
